בכל יום בדרך מהעבודה הביתה אני שואלת את עצמי כמה זמן הקדשתי היום
לנושא ההנקה? את מי הדרכתי? למי ייעצתי? ובכל יום אני מוצאת את עצמי סופרת לא מעט
דקות ואף שעות.
היום למשל, התקשרה אמא שגרה באחד המושבים בסביבה בקרבת תחנת טיפת החלב
בה אני עובדת. מספרת על כאב בשד, חום מאתמול ולא מצליחה להבין איך ייתכן שהיא
נתקלת בקושי בהנקה דווקא עם הילד השלישי...אני מזמינה אותה לחדר ההנקה המפואר
במרפאתי (מוצג בתמונה: ובו 2 כורסאות הנקה מוגנות בוילון לשמירת הפרטיות, כרית, משקל
לתינוק, משקל לאם, שידת החתלה) ומבקשת ממנה שתסמס לי ברגע שמגיעה עם התינוק. אני
מתפנה אליה בין מטופלת למטופלת, למס' דקות ייעוץ, בודקת, צופה ומאבחנת דלקת בשד
(וגם לשון קשורה אחורית...מסבירה שגם בזה יתכן וצריך לטפל בנפרד ושאולי זה הגורם
לדלקת...) ומיד מארגנת לה טיפול בעזרת רופא הנשים הזמין במרפאה. הבחורה יוצאת
מרוצה שהבעיה אובחנה ומודה על הטיפול היעיל והזמינות הגבוהה
בהמשך היום מתקבלת אם עם תינוק בן חודש שמספרת לי שלאחר לידה קודמת
היה לה רושם ש"אין לה מספיק חלב" (???) ושהתינוקת שלה לא עלתה מספיק טוב
במשקל. גם כרגע, היא מוסיפה, התינוק יונק לעיתים קרובות והיא חושבת ש"נגמר לה
החלב". אני צופה בהנקה, עושה הערכה לוקחת אנמנזה מבצעת אומדן מלאות השד,
שוקלת את התינוק (עלה 400 ג' בשבוע) וחושבת על "קפיצת גדילה"... ועוברים
לבדיקת התפתחות, הדרכה, חיסון והביקור מסתיים.
ובסוף היום מגיעה מטופלת שלי ובן זוגה (שהיו אצלי במעקב הריון) שניהם חרשים
אילמים, כעת יומיים לאחר לידה. הגיעו לשקילה. לאם פטמה שקועה - שאיננה יוצאת גם
לאחר גירוי. בדרך של הדגמה, עם קצת שימוש בשפת הסימנים, כמעט בלי מילים ובעזרת
התכתבות הסברתי על תנוחות הנקה, שימוש בטכניקה של צביטת הפטמה והכנסתה לפה התינוקת
ותגבור ע"י שאיבת חלב והשלמתו בבקבוק, כוס וכו'. לאחר כמה דקות התינוקות מצליחה
להתחבר לפטמה והשמחה גדולה. היא מוזמנת לעוד יומיים לשקילה נוספת.
ב- 19:00 בערב אני מכנסת במרפאה 12 נשים הרות מטופלות התחנה (לקראת
סוף הריונן) למפגש "הכנה להנקה" - סדנא אותה אני מקפידה לקיים אחת
לחודש. בשקופית הראשונה במצגת שלי מופיעה הכותרת "לכל תינוק יש את הזכות לקבל
את חלב אימו". אני מכריזה ומבקשת מהנוכחות לספר איפה המשפט הזה פוגש אותן ומה
הן חושבות עליו. מתפתח דיון סוער (מסכימה/לא מסכימה - זה קיצוני מידי...)המשתתפות
מביעות עניין, משתוקקות לעוד ועוד מידע והופ... עברו להן שעתיים - ככה זה
כשנהנים...
בדרך הביתה בסופו של יום ארוך אני חושבת לעצמי על כך שבעצם רוב היום
אני מדברת הנקה, שהשקפת העולם שלי כאחות טיפת חלב בנושא השתנתה לגמרי ושהתפקיד הזה
הפך להיות חלק ניכר מעולמי...
קצת על התהליך שעברתי בדרך להתמחות בהנקה...
ב- 2010 כמה חודשים לאחר לידת בני הצעיר, עם חזרתי לעבודה לאחר חופשת
הלידה, ראיתי במקרה פרסום של בית הספר לסיעוד קפלן בדבר קורס לייעוץ הנקה - על
בסיסי לאחיות מטעם משרד הבריאות. מזה שנים רציתי להעמיק בתחום ועכשיו ההזדמנות
הייתה לידי. סיימתי את הקורס והבנתי שלא ארגיש שלמה עם עצמי אם לא אמשיך לפסגה
ואעבור את המבחן הבינלאומי. מאז התמחותי, חברות התמ"ל מגיעות למרפאתי אך לא משאירות
שום פרסומות/דוגמיות/מתנות לאחיות כפי
שהיה קודם לכן. האחיות בתחנה מעודדות הנקה, בישיבות צוות אני מעבירה עדכונים בתחום
ודלתי פתוחה לכל לקוחה שמעוניינת להניק ולקבל ליווי ברצף עד גמילה.
~~~~~~~~~~
איילת דגן, יועצת הנקה IBCLC משנת 2011, אחות בריאות הציבור וטיפת חלב. אחראית
תחנה של טיפת חלב בקרית מלאכי של "כללית" . נותנת שירותי ייעוץ הנקה גם
למושבים וקיבוצים בסביבה.
בוגרת הקורס הראשון ליועצות הנקה מורשות של משרד
הבריאות ובוגרת קורס בריאות הציבור.
מעבירה פעם בחודש סדנת הכנה להנקה במסגרת סדנאות קידום בריאות ב
"כללית".
גם הנקה יכולה להיות קשורה לתחום של תגבור סיעוד
השבמחק