יעוץ שנגמר אחרת/ הדס אזולאי גביש

הטלפון לא הפסיק לנדנד  ולבסוף חצי ישנה עניתי .

זה היה האבא – כבר מההפתעה התעוררתי כולי:

'היא רוצה להניק' הוא אומר לי

'אבל זה לא הולך. תוכלי לבוא עכשיו ?'

'כבר 11 בלילה' אני אומרת 'אני חושבת שנפגש בבוקר', עניתי.

בבוקר השכם הטלפון שוב צלצל, "היא לא  מצליחה , אשמח שתבואי" ,

אפשר לשוחח עם האם?אני שואלת , 

'היא נחה עכשיו אבל זה בסדר היא מחכה לך'

משונה, חשבתי, אבל התחלתי להתארגן לנסיעה.

הגעתי לבית כפרי  אחד מיני רבים בסביבה שלי, בית אחורי שצמוד לבית ההורים הגדול. וכמו שתיארתי לעצמי בסלון חיכו לי סבא סבתא,  אבא, תינוק חמוד וגם אמא אחת חיוורת במיוחד.

ברכתי את כולם לשלום, התבוננתי בתינוק שישן שנת ישרים  היישרתי מבט אל האמא ושאלתי : מה קורה ? איך את מרגישה? 

'אולי את יכולה להתחיל את היעוץ' הסבתא שואלת, 'אני אעיר את התינוק'. וכבר היא מעירה אותו, מקלפת את בגדיו ומגלה גוף שמנמן ובריא של תינוק אחרי לידה , נראה מבטיח.

התינוק מתחיל לבכות. האבא ברקע מספר לי על חויות ההנקה של אשתו. ואילו היא יושבת בשקט, חיוורת מרגע לרגע,

אני מניחה יד עליה, שואלת בעיניים – מה קורה? והיא עונה בשקט, הוא רעב בואי ננסה.

התחלנו ביעוץ  - לאורך כל הדרך כל באי הבית התערבו וכמעט שלא נתנו לאם לדבר ולמרות זאת, אחרי הדרכה מתאימה התינוק נצמד ואכל ברעבתנות, הסבא נרגע ויצא מהחדר, הסבתא אחריו.

התינוק נרדם מבושם מההנקה, ואני ניצלתי את האווירה הטובה ובקשתי מהאב מעט פרטיות עם אשתו – שנוכל  לשוחח על ההמשך בשקט.

כשהחדר התפנה , שאלתי שוב – ספרי לי, איך את מרגישה? בקול חלוש סיפרה לי על לידה ארוכה שהסתבכה, על חשש לזיהום שבגללו לא התחילה להניק מיד ועל השחרור המפתיע כמה שעות לאחר מכן.

זיהום? החשד הלך לנקר במוחי? קבלת כבר את התוצאות מבית החולים?

לא, היא אמרה, שחררו אותי והנחתי שהכל בסדר.

כעת החלו הדברים מתחברים בראשי , הקול החלש, החיוורון, הישיבה הפסיבית שלה כל היעוץ- נגעתי תוך רשות במצחה וראיתי שהיא בוערת.

"כמה זמן את ככה, שאלתי? " מאתמול,  שעה אחרי שהגעתי הביתה, זה מנסיונות ההנקה של הלילה.  לא שתיתי מספיק, היא ממלמלת.

האבא, חזר לוקח את התינוק בעדינות, מחייך לאשתו – "יאללה, תתעודדי" הוא אומר לה – "הנה הוא אכל. הדיכאון, הוא שואל אותי ? זה אצל כל הנשים?"

"זה לא  נראה טוב", אני אומרת "תיקח אותה  למיון, יש לה חום, היא חלשה, הסימנים לא נראים טוב ".

"לא", הוא מתעקש. "בדקו אותה ושחררו הכל בסדר". וכך מצאתי את עצמי, פעם ראשונה ביעוץ, קצת מאבדת את שלוות רוחי – "זה בסדר? היא נראית לך בסדר?  ברור שקורה פה משהו? או שאתם הולכים יחד למיון או שאני מתקשרת  שיפנו אותה".

האב הלך להתייעץ עם הוריו שהקשיבו בחדר השני, שמעתי אותם מתווכחים ולא ידעתי מה לעשות. מצד אחד רפואה זה לא המקצוע שלי , מצד שני ראיתי הרבה נשים אחרי לידה כדי שכל האורות האדומים ידלקו ובגלל שכבר אבחנתי את האמא  הרגשתי שיש לי אחריות .

הסתכלתי על האם בצד , במבט קל ניתן היה לחשוב שהיא מנמנמת על הספה , אבל מבט שני הבהיר לי שהיא קרובה לעלפון – "זה הזמן אמרתי". עכשיו אנא קחו אותה לפני שיהיה מאוחר".

יצאתי מהבית מבולבלת, דואגת ומתפללת לשלומה.

בשעת לילה מאוחרת, קבלתי שוב טלפון. "תודה" הוא אמר, "הצלת אותה.  הזיהום התפשט, הייתה פאשלה ולא ממש הסתכלו על הבדיקות. היא מחוברת לאנטיביוטיקה חזקה וכבר לא תניק."

השיחה נסגרה, ורק מאוחר יותר נזכרתי שאפילו לא שלמו לי על הביקור –  אחרי שבוע קבלתי מהם צ'ק עם פתק קטן: "ליועצת ההנקה שהפעם  העניקה לאם"

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

הדס אזולאי – גביש, יועצת הנקה מוסמכת IBCLC משנת  ויועצת מוסמכת במוח אחד (קינסולוגיה) משנת 2008.

בעלת מאטה –  בית לנשים בכל תקופת הפוריות. 

מקבלת בביתה בשעלבים (מועצת גזר,  דקות ממודיעין ) ועורכת ביקורי בית באזור -  מודיעין רמלה וישובי הסביבה.