על הנקה בבית החולים/ רווית שוחט

לאחר הלידה הראשונה שלי הופתעתי לגלות את הקולוסטרום הסמיך.

לפני הלידה היה לי חזון: השד מתחבר לפה של התינוקת הורדרדה שלי וחלב לבן ניגר לפיה. 
במקום זאת הופתעתי לגלות נוזל צהבהב מבצבץ בטיפות.
בידיי החזקתי תינוקת מקומטת ומלאת כתמים בצבע יין ועור מקומט שאינה יודעת שובע.

הופתעתי מעוצמת הכאב ומשיכת הפטמות והתאפקתי לא לקפוץ ולהבהיל את בתי כל פעם שהגיעה "שעת הארוחה".
ביום השני היא פשוט לא ירדה לי מהשד. כשהצמדתי אותה אליי היא נרדמה כאילו היא שבעה ומדושנת, אולם כשהחזרתי אותה לעריסה היא צווחה בבכי דוקרני ומתיש. היא ישבה ומצצה שעות את השדיים הדואבים ונראה היה שכל הנקה הופכת להיות פחות נסבלת מקודמתה. לא היה לי מושג איפה לשים את עצמי מעוצמת הכאב, העייפות, הדימומים, התפרים, ההלם והכעס.

האחיות בתינוקיה הבהירו בפניי כי הבובה שלי יורדת במשקל ואינה נותנת שתן. בקבוק זכוכית קטן, בקבוק של קסמים, נדחף לידיי בעדינות. התבקשתי להאכילה! לא הבנתי איפה טעיתי. אז מה עשיתי עד עכשיו? ציירתי בטוש אדום על השד? ניסיתי לבדוק איך תהיה התחושה לקעקע את השדיים? או שסתם המצאתי מוצץ אנושי שגם מחבק ומלטף?
התסכול היה נוראי. ימים ולילות נראו כמו נצח וכל שעה הפכה לשבוע.
ניגשתי למכונה המאיימת שנראית כמו מכונת עינויים. קראו לה משאבה חשמלית. ישבתי דומעת והמשכתי לסחוט את השדיים המדממים. כלום לא יצא!!! פשוט כלום!

ניסיתי לשאול כל אישה במדים שנראתה בתזוזה מה לא בסדר אצלי. עם כל התשובות הרב גוניות עדיין לא הבנתי כלום. 
יש לי מין קטע זיכרון עמום של האישה שלבשה מדים בה נתקלתי אחרי ששאבתי "כלום" שאמרה לי לנוכח דמעות התנין שזלגו מעיניי והפרצוף המכורכם והעייף שלי "זה נורמלי שאין חלב" ומשום מה, זה כ"כ איפשר לי לשאוף עמוק וגרם למין תחושה מוזרה של ה ק ל ה!!!
כמה התפללתי באותם ימים לשד שקוף ולנס שיקח ממני את הכאב.
רגשותיי כלפי הבקבוק היו אמביבלנטים. מצד אחד השקוף הקטן הזה הציל אותי מהבכי ונסך בי תחושת ביטחון. מצד שני, לא רציתי להתייאש. לא הגעתי עד הלום על מנת להרים עכשיו ידיים. אין דבר שאיני מסוגלת לעשות. והתנגנו לי משפטים כמו "הזמן עושה את שלו", "רק אל תתייאשי" "מיליונים עשו את זה לפנייך" ועוד ועוד… באותם ימים גיליתי שאני החברה הכי טובה של עצמי… (עובדה שמלווה אותי עד עצם היום הזה).
לאחר 3 ימים מלאים הגיע הנסיך על הסוס הלבן!!! הוא היה נוזלי מאד ובמשקל יתר אולם ללא ספק פרץ בגדול! עכשיו הייתי צריכה ללמד את עצמי איך להתמודד עם "הגודש"!!!

זכרי:

• התינוק עירני ביותר כשעה וחצי מייד לאחר הלידה. כדאי ורצוי להניק בזמן זה.
• ביממה הראשונה תינוקות רבים ייראו ישנוניים ואולי אפילו ירבו לפלוט את מי השפיר אותם בלעו במהלך הלידה.
• נצלי את היום הראשון להחזקת התינוק בתנוחה ניצבת על בית החזה שלך. לתנוחה זו יש יתרונות אדירים ורבים. שמעת את המשפט "אלהים נמצא בפרטים הקטנים"?
• נצלי את היום הראשון להוצאת קולוסטרום בצורה ידנית מן השד. הידיים הן מצרך נדיר לאם המיניקה: לריקון יעיל יותר של הקולוסטרום הסמיך, לפינוי "גושים" מן השד בזמן ההנקה, לפינוי גודש במידת הצורך ואפילו לכמויות שאיבה גדולות יותר מרגע שנכנס החלב הלבן השופע.
• החל מהיממה השנייה לחייהם תינוקות מתעוררים באופן הדרגתי ומראים יותר סימני רעב.
• ביממה השנייה ולעיתים השלישית לחיי התינוק את עלולה לחוש תיסכול שנובע מהזמן הרב אותו את מקדישה להנקה לעומת חוסר שובע של התינוק. התינוק עשוי להירדם במגע איתך אולם לשוב ולהתעורר כשהוא מוחזר לעריסתו.
• תדירות תפצה על כמות. הניקי לעיתים קרובות ביותר מבלי להתייחס לשעון. כמויות קטנות לאורך היום יאזנו את הסוכר בדם ויגרמו לפחות התקפי רעב מצד התינוק.
• התנוחה של ההנקה קובעת במידה רבה את מצב הפטמות. הקפידי לקבל הדרכה נאותה כיצד לבצע מקצה שיפורים ומאילו טעויות כדאי להימנע.

לסיכום: את לא לבד. "צרת רבים חצי נחמה" ו"הסבלנות משתלמת" הם 2 משפטים שחשוב לשנן בימים הקרובים ללידה. "הנסיך על הסוס הלבן" עוד יגיע… ובגדול!!!

______________________________________________________________

רווית היא אחות מוסמכת מומחית ביילודים ובשפת התינוקות, יועצת הנקה מוסמכת משנת 2010 ומורשית משרד הבריאות.

כיום מתאמת ההנקה בבי"ח אסף הרופא, מרצה בכנסים ובקורסים אודות ההנקה ועולמם המופלא של הילודים.

המאמר פורסם לראשונה באתר של רווית  babysecrets.co.il 

פטמות גדולות מדיי/ רווית שוחט

יולדת יושבת דומעת בחדר ההנקה ופונה אלי בשמי "רווית את הסיכוי האחרון שלי, בבקשה תעזרי לי להצליח"- כך בלי שום הקדמה.

זוהי קריאה כ"כ נואשת שמשמעותה שרבות לפניי ניסו לעזור והיולדת איבדה כמעט לחלוטין את האמון בעצמה וביכולתה להניק. "איפה הבעיה?" חתכתי ישר ולעניין. הדבר האחרון שהיא זקוקה לו עכשיו הוא רשמיות ואלפי שאלות לא רלוונטיות. "היא לא מוכנה לינוק ממני, רק מקרבים אותה לשד והיא צורחת" ובו זמנית מצביעה על בקבוק חלב אם שאוב המונח לצידה (שכבר נותן לי את התשובה כי היולדת כבר בשלב של חלב מעבר ולא בשלבי הקולוסטרום הראשונים כך שכמויות החלב אינן הבעייה).

אני מנסה להבין את ההיסטוריה של הימים האחרונים שהיו רצופים גם במתן בקבוק, בלית ברירה, כיוון שהילדה אינה מתחברת לשד. תוך כדי שצף הדיבור של האם אני מבינה גם שניסו להציע לה לתת תוספת בעזרת צינורית כיוון שהיא סירבה לינוק מהשד. הניסיונות הללו כשלו. אני רואה את ערכת השאיבה מונחת בצידה השני של היולדת ומזהה מיד כי מדובר בערכה ישנה יותר וסטנדרטית בגודלה.

התינוקת ישנה לחלוטין בחיקה של היולדת וכלל אינה מבקשת לינוק.

אני מבקשת לראות את השדיים של האם ומיד ברורה לי התשובה. פטמות גדולות במיוחד.

עכשיו תוכנית הפעולה ברורה לי.

חיברתי את האם למשפך שאיבה (החלק המתחבר לשד מהמשאבה) בקוטר של 30 מ"מ (במקום ה 24 מ"מ בה השתמשה עד אותו רגע) והמחשתי לה את קוטר הפטמה ואת החלק היחסי אותו אמורה התינוקת לתפוס על מנת לינוק. בהמשך פניתי  לעודד אותה ולהתייחס לנסיבות ולעובדות אנטומיות עליהן אין לנו שליטה ועל העובדה שאין פה כישלון של אף גורם ובוודאי שלא היה ביכולתה לעשות או שלא לעשות, לבחור או שלא לבחור ולהגיע לתוצאה שונה. עצם קבלת הבעיה היא שתוביל לפתרון בהמשך.

אבן נגולה מעל ליבה ודמעות הקלה פרצו מעיניה.

המשך תוכנית הפעולה היה לרכוש ערכת שאיבה המתאימה בגודלה למבנה האנטומי של האם, תוכנית שאיבה מסודרת עם גמישות מסוימת ביישומה (ללא נקיפות מצפון מיותרת או סטרס נוסף), רכישת מנשא בד והמון מגע של התינוקת על אזור בית החזה של אמא, האכלה איטית מבקבוק כולל סוגי הבקבוקים ויצירת סובלנות מצד התינוקת להליך ההאכלה בכללותו. לדעתי ההנקה שתתרחש פה בהמשך הדרך, עוד חודש או חודשיים, תהיה טבעית לחלוטין ותבוא דווקא מצד התינוקת המשכתי להסביר. הרי עד אז תספיק לשכוח כמה אילצו אותה לתפוס את השד או לשתף פעולה. עד אז היא תספיק להפנים כי בית החזה של אמא הוא מקום של דיקלומים, שירה, חום, סבלנות, רוגע ואהבה. פשוט גן עדן עלי אדמות… ובגן עדן שבו גם זורם חלב מתוק וחם?! ברור שניקח!

את כל אמונותיי אלו השרשתי באם ושחררתי אותה לדרכה באותו היום רגועה יותר ופחות מיוסרת. אני חושבת שהצלחתי להעצים אותה בייעוץ שארך בין 10-15 דקות אולם בהחלט מילא את כל מה שהיה חסר בתוכה.

ולחשוב שנכנסתי לחדר ההנקה רק כדי להוציא דבר מה מהסטריליזטור ולרוץ הביתה כדי לבשל את ארוחת השישי… מי אמר שלא צריך מזל בחיים???

________________________________

רווית היא אחות מוסמכת מומחית ביילודים ובשפת התינוקות, יועצת הנקה מוסמכת משנת 2010 ומורשית משרד הבריאות.

כיום מתאמת ההנקה בבי"ח אסף הרופא, מרצה בכנסים ובקורסים אודות ההנקה ועולמם המופלא של הילודים.

האתר של רווית  babysecrets.co.il 

אספקת חלב אצל אימהות לפגים במשקל נמוך מאד/ הדי הרפז

על פי הרצאה של דר' ג'יין מורטון מאוניברסיטת סטנפורד בארה"ב

אמהות רבות מתקשות לבסס את כמות החלב הדרושה לתינוקן לאורך זמן.  במחקרים שבדקו את הסיבות להפסקת הנקה אצל אמהות שילדו במועד ואצל אמהות שילדו  פגים נמצא שהסיבה העיקרית היא בעיה באספקת החלב.  גם כשבדקו את הסיבות להפסקת הנקה בין השבוע הראשון לששי לאחר הלידה, וגם במהלך השנה הראשונה לחיים, הסיבה העיקרית היא מחסור בחלב (milk supply). כמות החלב הינה הגורם החזק ביותר המשפיע על משך ההנקה ועל בלעדיותה.

ישנם גורמים נוספים שאנו נוטים "להאשים" כמשפיעים על יצור החלב כמו: הרגלי תזונה, מתח, שינה, כמות הנוזלים שהאם שותה וכדומה.  גורמים אלה לא קשורים לכמות החלב.  גורמים ידועים הקשורים להתבססות מוקדמת של כמות חלב גבוהה אצל אמהות שילדו לפני הזמן הם:

·         התחלת שאיבה מוקדמת, פחות מ-6 שעות לאחר הלידה

·         תדירות שאיבה מעל 5 פעמים ביממה

·         מגע עור בעור

הקשיים באספקת חלב בקרב אמהות שילדו פגים במשקל נמוך מאד:

·         רקמת שד פחות מפותחת

·         מצב בריאותי רעוע במהלך ההריון

·         עיכוב בהתחלת שאיבה לאחר הלידה ( מעל 6 שעות)

·         מספר מועט של שאיבות (פחות מ-5) ביום שלאחר הלידה ובהמשך התקופה לאחר הלידה

·         סיבות פסיכולוגיות, רגשיות

הסיבות להפסקת הנקה אצל אמהות לפגים:

·         חוסר בהספקת חלב

·         קושי בהעברת הפג ליניקה מהשד

·         קושי בהאכלה "משולשת"

המחקר מראה שתדירות גבוהה של שאיבה אצל אמהות לפגים משפיעה על כמות החלב בגיל שבועיים, אבל עדין קיים קושי בשמירת היתרון הזה בגיל שמונה שבועות.

אמהות לפגים התלויות במשאבה חשמלית לביסוס כמות החלב, יכולות לסחוט ידנית טיפות קולוסטרום בימים הראשונים, אבל מתקשות לאסוף כמות משמעותית בשאיבה.  לאחר ש"נכנס החלב" עדין נתן להוציא עוד כמות של חלב ידנית לאחר השאיבה

במחקר שנערך באוניברסיטת סטנפורד בדקו הוספת שתי טכניקות ידניות בנוסף לשאיבה במשאבה חשמלית, כגורם משפיע על כמות החלב:

1.      סחיטה ידנית (hand expression) בנוסף לשאיבה במשאבה להוצאת הקולוסטרום.

2.      שאיבת חלב תוך כדי פעולה ידנית על השד (hands-on-pumping) כמו:  מסג' לשד, לחיצה על השד (compression) וסחיטה ידנית בשלב שכבר נכנס החלב (lactogenesis).

האמהות למדו את הטכניקות הידניות לריקון טוב יותר של השד, ולא רק שאבו בצורה פסיבית. בהדרכה, האמהות למדו לעשות עיסוי לשד, לאחר מכן לשאוב את שני הצדדים בו זמנית, ולאחר מכן לשאוב או לסחוט ידנית כל צד בנפרד

כמות החלב הממוצעת באמהות שהוסיפו את הטכניקות הידניות לשאיבה החשמלית הייתה גבוהה יותר בהשוואה לכמות מדווחת של אמהות לפגים ששאבו בלבד באותה תדירות .

אמהות לפגים שסחטו את השד 5 פעמים ויותר בשלושת היממות הראשונות לאחר  הלידה, הצליחו לשאוב כמויות גדולות מהממוצע של חלב לאחר שבועיים.

אמהות לפגים הצליחו להגיע לכמות רצויה של חלב ולשמור אותה לאורך זמן ע"י הוספת טכניקות ידניות לשאיבה החשמלית .

פוטנציאל יצור החלב מושפע מהוצאת קולוסטרום בשלושת הימים הראשונים ולא רק מוויסות הורמונלי. מה שנעשה או לא נעשה בשלושת הימים הראשונים יכול להשפיע על כל מהלך ההנקה.  גירוי של מישוש ומגע מגביר את שחרור החלב. הוצאת קולוסטרום יעילה יותר עם היד. יתכן והקולוסטרום צמיגי מדי להוצאה במשאבה בלבד. חשוב לזכור שיש לעשות את פעולת השאיבה החשמלית ביחד עם הטכניקות הידניות. השילוב הזה הוכח כמשמעותי ביותר בהגברת כמות החלב יותר מאשר רק הארכת משך או הגברת התדירות של השאיבה.

לאור המידע שתואר כאן והניסיון המעשי מהשטח, ראוי לציין ששימוש בטכניקות האלה מומלץ גם לאמהות שילדו במועד שהן בסיכון לבעיה בהספקת חלב.

אמהות בסיכון לבעיה באספקת  חלב :

·         מצבים בהם חלה הפרדה בין האם לתינוק אחרי הלידה

·         אמהות שעברו ניתוחים בשד

·         אמהות  לתינוקות עם קשיים בהתלבשות על השד והעברת החלב

·         אמהות לתינוקות על גבול הפגות העליון late preterm  שבוע 35-38

·         אמהות לתינוקות קטנים לגיל הריון

·         אמהות לתינוקות עם צהבת ילודים ברמה גבוהה, או היפוגליסמיה

·         אמהות  לאחר לידה עם התערבויות

מכיון שאופן ריקון השד ביממות הראשונות הוא כה משמעותי להמשך תהליך ההנקה מומלץ לאם לסחוט ידנית לכפית, ולהוסיף לתינוק שלה ישירות לפיו לאחר כל הנקה. כך התינוק יתוגמל בעוד קלוריות, והתהליך לא יפגע. אם התינוק לא מצליח להעביר חלב, כמובן שעל האם לשלב את השאיבה והסחיטה הידנית.

סחיטה ידנית מתאימה לכל האמהות!

קישור לוידאו קליפ על הטכניקות הידניות

http://newborns.stanford.edu/Breastfeeding/HandExpression.html

http://newborns.stanford.edu/Breastfeeding/MaxProduction.html

~~~~~~~~~~~~~~~~~

הדי הרפז היא יועצת הנקה מוסמכת IBCLC משנת 1999, עובדת באזור חיפה. מרכזת ביחד עם סיגל גולן את קורס ניהול ההנקה של ביה"ס "ללדת"